איומו של רשב"י על רבי עקיבא...

שאלה מהרב יניב חניא-
הייתי שמח להיעזר באוהבי תורתו שוב בשאלה שמציקה לי לאחרונה מאוד בלימוד. יצא לי להיפגש שוב בגמרא הדי מדהימה בפסחים קי"ב, ששם מסופר שכשרבי עקיבא היה בבית האסורים, בא רבי שמעון ואמר לו- שנה לי. רבי עקיבא לא הסכים, אז אמר לו רבי שמעון- אם אין אתה שונה, אני אומר ליוחאי אבא (לאבא שלי), והוא מוסרך למלכות.. ועל זה אמר לו רבי עקיבא, יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק וכו'..

וזה די מדהים. רבי שמעון מאיים על רבו, רבי עקיבא, כשהוא בבית הסוהר, שאם הוא לא ילמד אותו (ויסכן בכך את חייו, או של רבי שמעון או של רבי עקיבא, מחלוקת פרשנים), הוא יגיד לאבא שלו, יוחאי, שימסור אותו למלכות!! משום מה בסיבוב הזה של הלימוד זה ממש הלם בי. איך זה יתכן איום כזה?

תשובה שהתקבלה-
אני מניח שמה שמסעיר את נפשך הוא עצם האיום של תלמיד על רבו ובפרט כשמדובר בגדולי ישראל.
לעניות דעתי צריך להבין את הדברים בקונוטציה יותר רחבה שהיא מעבר למילים הספציפיות בהם בחר רבי שמעון זצ"ל.
ראשית הדברים היא באמירה שזה אחד מחמישה דברים שלימד רבי עקיבא את תלמידו.
הסירוב של רבי עקיבא ללמד אינו דבר פשוט בעיני רבי שמעון ולכן הוא נוקט במילים קשות לעודד את רבי עקיבא לצאת ממקום המאסר הפיזי למרחבי החופש של התורה.
אך רבי עקיבא עונה לו שלא כך הם פני הדברים ויש תכלית לסירוב זה
לא בכדי הוא בחר במילים שיותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. כלומר יותר ממה שאתה רוצה ללמוד אני רוצה ללמד אך לא בכל תנאי, יש סייגים.
ועל אף שרבי שמעון מסתכן מלימוד זה וידע שהעגל הוא בסכנה, רבי עקיבא לא מוכן לעשות זאת שכן מותו חס ושלום יהיה באחריותו.
ולכן אף שלח אותו באותה צורה בוטה של האיום, אם אתה רוצה להחנק היתלה באילן גדול.
בשורה התחתונה וזו המסקנה של רבי עקיבא עבור רבי שמעון - כשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה. כלומר יש לך אחריות כלפי בנך. אומר רבי עקיבא אתה כמו בן עבורי ולכן אני מסרב לך.
הלימוד כלימוד אינו עומד בפני עצמו, אלא כשהוא נשקל ונבחן בקונוטציה הרחבה, בחזקת חנוך לנער ע"פ דרכו ועל אף רצונך הרב ללמוד אין זו השעה מתוך דאגה ברורה לך.
עמיחי



וגם כך כותב בן יהוידע

אִם אִי אַתָּה מְלַמְּדֵנִי, אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַאי אַבָּא, וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת. פשט המאמר קשה להולמו איך יוציא רשב"י דברים כאלה מפיו לרבו? ואפילו אם נאמר שהוא לשון גוזמא! ועוד והלא כבר נמסר למלכות שהוא חבוש בבית האסורים כדי להרגו, ומה יוסיף לו במסירה מחדש?
ונראה לי בס"ד דאין כונת רשב"י על מלכות הרשעה ח"ו אלא כונתו על מדת המלכות שבקדושה אשר בעשר ספירות למעלה שבידה מסור פועל הדין והעונש כנודע. וידוע כי יוחאי אביו של רשב"י היה אדם גדול בתורה והתנאים הגדולים קורין אותו חבירינו, וכונתו לומר שאומר ליוחאי אבא שיעניש אותך על ידי כונות הידועות לו בעבור 'שֶׁאֵין אַתָּה מְלַמְּדֵנִי תּוֹרָה' ומאחר דפעולת העונש היא נמשכת מן ספירת המלכות לכך אמר לו 'מוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת'. וכן היו מענשים הצדיקים בנפילת אפים שהיא בסוד המלכות, וכאשר עשה רבי אליעזר לרבן גמליאל שהענישו בנפילת אפים שהיה עושה ביום, וכנזכר בגמרא דמציעא (בבא מציעא נט: 'אשכחתיה דנפל על אנפיה').

אִם בִּקַּשְׁתָּ לֵיחָנֵק, הִתָּלֵה בְּאִילָן גָּדוֹל. נראה לי בס"ד הכונה אִם בִּקַּשְׁתָּ למסור עצמך על קדוש השם כמו הרוגי מלכות, או שתרצה לשלוח נפשך לקליפות להוציא משם ניצוצי קדושה בסוד נפילת אפים כנזכר בספר הכונות לרבינו האר"י ז"ל אז הִתָּלֵה בְּאִילָן גָּדוֹל, 'אִילָן' [91] הוא סוד יחוד 'הוי"ה אדנ"י' [65+26=91] שהם מספר 'אִילָן' ורומזים לתו"מ [תפארת ומלכות] שהם קבה"ו [קודשא בריך הוא ושכינתיה] וזהו בְּאִילָן גָּדוֹל כלומר זו"ן [זעיר ונוקבא] דאצילות בסוד הגדלות ליחד קבה"ו.
והנה רש"י ז"ל פירש אִם בִּקַּשְׁתָּ לומר דבר שיהא נשמע לבריות ויקבלו ממך. וקשה איך יכנה לאמירה בדברי תורה בלשון חניקה? וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שנרגש בזה, ומה שרצה לתקן עדיין אינו מיושב בזה הלשון כי ליחנק משמע דקאי עליו ואינו פועל יוצא לאחרים דאם כן הוה ליה למימר לחנוק.
ובערוך פירש אם רצית לשאל בדבר איסור בלימוד שאתה צריך לדון דין חמור כדין נפשות, שאל לחכם גדול ועשה כהוראתו עד כאן לשונו. וגם על זה קשה, והלא דיני נפשות בטלו באותו זמן של הצוואה הזאת.
ונראה לי בס"ד ליישב דרך הערוך ז"ל כך אם בא לידך דין אשת איש הן בענין גיטין הן בענין קדושין הן בענין עגונה ותרצה להתיר אותה לא תפסוק ההיתר שלה מדעתך בלבד אלא תתלה בחכם גדול שיהיה גם הוא מסכים בהיתר זה והואיל ואיסור אשת איש בחנק והמורה היתר אי אפשר בטעות גורם שיכשלו אחרים באיסור חנק לכן קרא להוראה זה שמורין היתר באי אפשר בלשון חנק, כן נראה לי ליישב דרכו של הרב הערוך ז"ל.
ובדרך אחר נראה לי בס"ד לפי פשט המאמר דרבי עקיבא היה נמנע מללמדו. מפני שהיה ירא עליו פן יסתכן ביד העכו"ם מאחר שהוא נתפס להריגה בעבור תלמוד תורה ולכך עשה לו משל דהפרה מונעת חלבה מבנה אם חוששת שיחנק בו, ורשב"י השיב לו מי הוא זה בסכנת החנק? הוא העגל, והוא לא אכפת לו ורוצה לינק אפילו אם יחנק! ולכן כיון שראה שהוא מוסר עצמו בסכנת החנק על דברי תורה, לכך לימדו עיצה טובה כשיבא ללמוד תורה במקום גזרה אשר כינה במשל לסכנת חנק יתלה באדם גדול, כלומר ישתדל ללמוד תורה בזמן הסכנה מאדם גדול בתורה ומעשים כדי שזכותו יגן עליו שלא יהיה בסכנה בזה לימוד התורה שלומד ממנו, וכמו שנאמר (תהלים קיט, קסה) שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל מגזרות העכו"ם מחמת לימוד התורה.